האם אפשר לתבוע שני נתבעים באותו בית משפט כשיש תניית שיפוט רק עם אחד מהם?

כן. בית המשפט העליון קבע שתניית שיפוט ייחודית עם אחד הנתבעים כבר אינה מחייבת לפצל את התביעה, ואפשר להגיש תביעה אחת נגד שני הנתבעים. לפי תקנות סדר הדין האזרחי החדשות, התובע בוחר אם להגיש אותה לבית המשפט שעליו הוסכם או לבית המשפט המוסמך לדון נגד הנתבע האחר, בתנאי שצירוף הנתבע הנוסף נעשה מטעמים ענייניים ובתום לב.

קרא עוד

הרקע: סורק דנטלי שהוחזר ותשלומים שהמשיכו להיגבות

המבקש מנהל מרפאת שיניים בחיפה. הוא ניהל מגעים עם חברת אפלידנט לרכישת סורק דנטלי, וקיבל ממנה טיוטת הסכם: החברה תעניק לו סורק, והוא יתחייב להזמין ממנה עבודות ולשלם עליהן תשלומים חודשיים, במימון הלוואה מחברת פיימנט טכנולוגיות פיננסיות. בטיוטה נקבעה תקופת ניסיון שבה יוכל להחזיר את המכשיר, וכן תניית שיפוט ייחודית שלפיה כל סכסוך בינו לבין אפלידנט יתברר בבית המשפט המוסמך במחוז תל אביב. הוא לא חתם על הטיוטה, אך הסורק סופק למרפאה, והוא חתם עם פיימנט על הסכם הלוואה. כשהחליט שאין לו עניין בעסקה החזיר את המכשיר, ונענה שתקופת הניסיון חלפה. פיימנט המשיכה לגבות תשלומים מחשבונו.

הוא הגיש לבית משפט השלום בחיפה תביעה נגד שתי החברות, וביקש לבטל את הסכם ההלוואה ולהצהיר שלא השתכללה עסקה עם אפלידנט. אפלידנט טענה לחוסר סמכות מקומית בשל תניית השיפוט, ואילו פיימנט לא כפרה בסמכות בית המשפט בחיפה. ביום 2 בפברואר 2026 הורה בית משפט השלום להעביר את התביעה כולה לבית משפט השלום במחוז תל אביב-יפו, וביום 23 בפברואר 2026 דחה בית המשפט המחוזי בחיפה את בקשת רשות הערעור. לגישתו, תניית השיפוט גוברת, וגם התביעה נגד פיימנט צריכה לעבור עמה לתל אביב.

ברקע עמדה הלכת עמידר משנת 1992, מתקופת התקנות הישנות. לפיה תניית שיפוט ייחודית גוברת על כלל ריבוי הנתבעים, והתביעה מתפצלת: החלק נגד הנתבע הקשור בתנייה עובר לבית המשפט המוסכם, והחלק נגד הנתבע האחר נשאר במקום שכללי הסמכות הרגילים מפנים אליו.

מה קבע בית המשפט על תניית שיפוט בתביעה נגד כמה נתבעים

השופטת גילה כנפי-שטייניץ כתבה את פסק הדין, והשופטים דוד מינץ ויעל וילנר הסכימו עמה. הבקשה נדונה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור, משום שהיא מעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים. המשיבות לא התנגדו להחזרת הדיון לחיפה, אך השופטים הבהירו שמשהועבר הדיון בהחלטה שיפוטית, הסכמת בעלי הדין לבדה אינה מספיקה. וזו ההכרעה, בעיקרה:

• הלכת עמידר אינה עומדת עוד בתוקפה. בתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, כלל הסכם השיפוט אינו עוד הוראה נפרדת: הוא חלק מתקנה 7(א), לצד כללי הזיקה הרגילים, ותקנה 7(ג), כלל ריבוי הנתבעים, מפנה במפורש לתקנת משנה (א) כולה.

• הבכורה של תניית השיפוט על כללי הזיקה הרגילים "פנימית" לתקנה 7(א), וחלה בתביעה בין הצדדים להסכם. השופטת נסמכה על פסק דין של בית המשפט העליון מיום 30 ביולי 2026, שקבע דבר דומה ביחס לתקנה 7(ב).

• גם הטעם העקרוני, כיבוד הסכמת הצדדים, אינו מחייב עוד פיצול. התוקף של תניית שיפוט נובע מהתקנות עצמן, ולכן היא מחייבת רק בהיקף שהתקנות קבעו לה: "הפה שהתיר הוא הפה שאסר".

• בתביעה נגד כמה נתבעים מוסמכים לדון גם בית המשפט שעליו הוסכם וגם בית המשפט המוסמך לדון נגד הנתבע הנוסף, והבחירה ביניהם נתונה לתובע.

• לבחירה הזאת נקבע סייג: צירוף הנתבע הנוסף צריך להיעשות מטעמים ענייניים ובתום לב, ולא כדי לרכוש סמכות במחוז מסוים.

במקרה הזה נקבע שצירוף פיימנט רחוק מלהיות תכסיסני, משום שבירור עניינה שזור בבירור התביעה כולה. הערעור התקבל, הדיון בתביעה הוחזר לבית משפט השלום בחיפה, ולא ניתן צו להוצאות.

המשמעות המעשית לתובעים ולחברות שמכניסות תניות שיפוט לחוזים

עסקאות רבות מערבות יותר מגורם אחד: ספק ומממן, מוכר וחברת אשראי, קבלן וקבלן משנה. לפי הלכת עמידר, תניית שיפוט בהסכם עם אחד מהם חייבה לפצל את ההתדיינות בין שני בתי משפט. מעתה תובע יכול לרכז את התביעה בבית משפט אחד ולבחור את המחוז, כל עוד צירוף הנתבע הנוסף נעשה מטעמים ענייניים.

לחברות שכוללות תניית שיפוט בחוזים שלהן, המשמעות היא שהתנייה אינה מבטיחה עוד שכל סכסוך יתברר במחוז שבחרו, כשהלקוח תובע יחד איתן גורם נוסף. מנגד, נתבע שסבור שצורף לתביעה רק כדי לעקוף את התנייה יכול לטעון זאת. במשרד, עו"ד ראובן ביטון מנהל תביעות אזרחיות ומסחריות נגד כמה נתבעים, לרבות מחלוקות על סמכות מקומית ותניות שיפוט.

ראו גם: באיזה בית משפט תידון התנגדות לביצוע תביעה בהוצאה לפועל?

שאלות נפוצות

מה דינה של הלכת עמידר אחרי כניסת התקנות החדשות?

לפי פסק הדין, ההלכה אינה עומדת עוד בתוקפה. שני הטעמים שעליהם נשענה, מבנה התקנות הישנות וכיבוד הסכמת הצדדים, אינם מתקיימים עוד בתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

אפשר לצרף נתבע נוסף רק כדי לעקוף תניית שיפוט?

לא. בית המשפט קבע שהצירוף צריך להיעשות מטעמים ענייניים ובתום לב, ולא כדי לרכוש סמכות במחוז מסוים.

הסכמת הנתבעים מספיקה כדי להחזיר תיק שהועבר לבית משפט אחר?

לא בהכרח. בית המשפט העליון ציין שמשהועבר הדיון על יסוד החלטה שיפוטית, הסכמת בעלי הדין כשלעצמה אינה מספיקה כדי להשיבו למקום שבו הוגש.

תחום: ליטיגציה אזרחית ומסחרית (סמכות מקומית, תניית שיפוט ייחודית בתביעה נגד כמה נתבעים)

ערכאה: בית המשפט העליון

מקורות: רע"א 3456-03-26 אליאס מטאנס נ' אפלידנט בע"מ (25.10.2026); כב' השופט דוד מינץ, כב' השופטת יעל וילנר וכב' השופטת גילה כנפי-שטייניץ.

האמור הוא מידע כללי בלבד, אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו, ואין להסתמך עליו בלא בדיקת פרטי המקרה.